באחד ממוצאי השבתות, הגיעה למקום באישון ליל, פלוגה של חיילים יהודים מהצבא ההונגרי וביקשו לסעוד אצל הצדיק ולהשביע את נפשם הרעבה.  ר' שלמה הביט את תוך הסיר והבחין, כי המרק עומד לאזול. פנה ר' שלמה אל הצדיק ואמר לו: "רבי! אין לנו מספיק 'בארשט' עבור כל החיילים שהגיעו לכאן! "

השיבו הצדיק בפליאה: 'מה זאת אומרת אין מספיק? בוחשים באמצעות המצקת ומחלקים, בוחשים ומחלקים…'

קם הצדיק ממקומו, לפת את המצקת הגדולה וערבב את שאריות המרק שנותרו בתחתית הקדירה. למרבה הפלא, הוציא כף מלאה 'בארשט' יחד עם קוביות תפוח אדמה… המשיך הצדיק לבחוש והוציא כף נוספת וכך העלה ממעמקי הסיר עוד ועוד, עד שכולם שבעו והיה לכולם די והותר… ויהי לנס..

בהקשר לאמור, סיפרו חסידי הצדיק, כי בכל ערב שבת בסמוך לכניסתה, נכנס הצדיק למטבח וניגש אל הכיריים שעליהם נצבו הסירים הענקיים שבהם התבשילים- לכלל האורחים. הצדיק לקח בידו כף ובחש בתוך הקדירות. פעם אחת, שמעו אותו שופך צקון לחש ומתפלל במהלך הערבוב: "ריבונו של עולם! ישנו ציבור גדול! אנא ממך בחסדיך הרבים, עזור נא שלא אבוש מפניהם (ויהיה מספיק לכולם)….

במקרה אחר, אירע פעם ובסמוך לכניסת השבת, הגיעה כמות אורחים נוספת ובלתי צפויה. נכנס אחד הגבאים אל חדרו של הצדיק וסיפר לו על כך. "האוכל שהוכן, לא יספיק גם לאורחים שבאו זה עתה!", הדגיש הגבאי.

השיבו הצדיק: "לך ועדכן על כך את הרבנית!"

הגבאי מיהר ופנה לרבנית ומסר לה על הופעת האורחים. הרבנית, שכבר הייתה לבושה בבגדי שבת והמתינה לזמן הדלקת הנרות, הנהנה בראשה ולא איבדה זמן. היא מיהרה והחליפה את מחלצותיה לבגדי חול ונכנסה למטבח. היא ניגשה אל הסירים המבעבעים ופשוט ערבבה בהם באמצעות כף… ואכן, קרה הנס, ברכת ה' שרתה במעשי ידיה והאוכל הספיק לכל האורחים הרבים…

הפוסט הברכה ששרתה בסיר האוכל הופיע לראשונה ב-ישועה וחסד.

גם בבית הצדיק, נערכו לקראת חג הפסח, אך אנשי הבית היו טרודים מאד: מנין יקחו תפו"א לחג ובפרט כמויות כאלו, להן נזקק בית תמחוי בסדר גודל שכזה?

ימים אחדים לפני חג הפסח, חלפו בסמטה בו התגורר הצדיק, שלוש עגלות רתומות לסוסים אבירים, שהיו טעונות תפוחי אדמה וכאשר הגיעו ליד מעונו, עצרו הסוסים את דהירתם ונעמדו במקומם. העגלונים ניסו להצליף בהם שימשיכו בדרכם, אך הסוסים התעקשו ונותרו מדשדשים על מקומם. 

שלח הצדיק שליח, שיבקש מבעלי המטען שימכרו לו מספר שקים של תפו"א, אך אלו סירבו בתואנה, כי המשלוח מיועד עבר הצבא ההונגרי ואינם רשאים למכור ממנו ולו תפוח אדמה בודד ללא רשות הצבא.

מה לעשות והסוסים החליטו להמשיך בעיקשותם וכל ההצלפות על גבם, לא הועילו…

שלח הצדיק שליח נוסף וביקש מהעגלונים שלפחות ינסו להטות את הסוסים לכיוון חצרו של הצדיק. לצעד זה ניאותו העגלונים, שכבר די נואשו מהמצב הסטאטי. וראה זה פלא, הטיית הסוסים לכיוון הנדרש הצליחה והסוסים עקרו את רגליהם ונכנסו פנימה, ללא כל צל של סירוב… הבינו הללו כי 'אצבע אלוקים היא' ונעתרו למכור לצדיק כמות מרובה של תפוחי אדמה לפסח… ולכל באי הבית- הייתה הרווחה.

הפוסט תפוחי אדמה, סוסים ומה שביניהם הופיע לראשונה ב-ישועה וחסד.

האברך, לא המתין לסוף הערב כדי לשטוח בפני הצדיק את מבוקשו. כאמור, היה הצדיק מחלק בעצמו את התבשילים והלה ניצל את הרגע שבו הושיט את צלחתו, כדי שהצדיק יניח בתוכה את מנת הבשר המכובדת, על מנת לבקש את ברכתו.

הצדיק הנהן בראשו כאומר, 'ביקשת- קיבלת'… תחב את ידו הקדושה לתוך סיר הבשר שלפניו, שלף משם עצם ואמר לו: "דא האסטו א ביין" – קרי, הנה, יש לך כאן בן! (כפרפרזה למילה 'עצם' שתרגומה באידיש 'ביין'). פניו של האברך אורו. הוא ידע כי הישועה קרובה לבוא.

ואכן, כאשר אמר הצדיק כן היה ולתקופת השנה, חבק האברך בן בכור למזל טוב והשמחה רבתה במשפחה.

הפוסט בעצם, יש לך בן… הופיע לראשונה ב-ישועה וחסד.