לאחד מחסידי הצדיק, ששמו היה ר' שלמה ענגל ז"ל, הייתה מסורת וחזקה לבוא בכל מוצאי שבת, כדי להשתתף בסעודת מלווה מלכה ההמונית ולחלק את את ה'בארשט' (מרק סלק המכונה 'חמיצה') המהביל לכל האורחים הרבים.
באחד ממוצאי השבתות, הגיעה למקום באישון ליל, פלוגה של חיילים יהודים מהצבא ההונגרי וביקשו לסעוד אצל הצדיק ולהשביע את נפשם הרעבה. ר' שלמה הביט את תוך הסיר והבחין, כי המרק עומד לאזול. פנה ר' שלמה אל הצדיק ואמר לו: "רבי! אין לנו מספיק 'בארשט' עבור כל החיילים שהגיעו לכאן! "
השיבו הצדיק בפליאה: 'מה זאת אומרת אין מספיק? בוחשים באמצעות המצקת ומחלקים, בוחשים ומחלקים…'
קם הצדיק ממקומו, לפת את המצקת הגדולה וערבב את שאריות המרק שנותרו בתחתית הקדירה. למרבה הפלא, הוציא כף מלאה 'בארשט' יחד עם קוביות תפוח אדמה… המשיך הצדיק לבחוש והוציא כף נוספת וכך העלה ממעמקי הסיר עוד ועוד, עד שכולם שבעו והיה לכולם די והותר… ויהי לנס..
בהקשר לאמור, סיפרו חסידי הצדיק, כי בכל ערב שבת בסמוך לכניסתה, נכנס הצדיק למטבח וניגש אל הכיריים שעליהם נצבו הסירים הענקיים שבהם התבשילים- לכלל האורחים. הצדיק לקח בידו כף ובחש בתוך הקדירות. פעם אחת, שמעו אותו שופך צקון לחש ומתפלל במהלך הערבוב: "ריבונו של עולם! ישנו ציבור גדול! אנא ממך בחסדיך הרבים, עזור נא שלא אבוש מפניהם (ויהיה מספיק לכולם)….
במקרה אחר, אירע פעם ובסמוך לכניסת השבת, הגיעה כמות אורחים נוספת ובלתי צפויה. נכנס אחד הגבאים אל חדרו של הצדיק וסיפר לו על כך. "האוכל שהוכן, לא יספיק גם לאורחים שבאו זה עתה!", הדגיש הגבאי.
השיבו הצדיק: "לך ועדכן על כך את הרבנית!"
הגבאי מיהר ופנה לרבנית ומסר לה על הופעת האורחים. הרבנית, שכבר הייתה לבושה בבגדי שבת והמתינה לזמן הדלקת הנרות, הנהנה בראשה ולא איבדה זמן. היא מיהרה והחליפה את מחלצותיה לבגדי חול ונכנסה למטבח. היא ניגשה אל הסירים המבעבעים ופשוט ערבבה בהם באמצעות כף… ואכן, קרה הנס, ברכת ה' שרתה במעשי ידיה והאוכל הספיק לכל האורחים הרבים…
